"… דיכאון הוא לא סוף העולם, אפשר לצאת מזה, ואם לא לצאת לגמרי,
דיכאון בגיל השלישיאפשר לפחות ללמוד
 לחיות עם זה בשלום…" 

דיכאון הינו תופעה נרחבת מאד בקרב בני גיל הזהב. קצת על מאפייני הדיכאון וכלים להתמודדות.  בראיון שערכה עמי נילי אפלבוים, כתבת מגזין "כיוון חדש", רעננה.
איזה דיכאון
מאת: נילי אפלבוים
כשאני בדיכאון עוטף אותי העצב כמו פרווה של דוב בחורף. כמו הדוב, גם אני רוצה רק לישון, ולא מתחשק לי לצאת מהמיטה בבוקר. ממילא אין לי בשביל מה. שום דבר לא מחכה לי, ושום דבר לא שווה שאתאמץ בשבילו." דברים קשים אלה אני שומעת מפיה של דבורה (שם בדוי,) בת ,75 פסיכולוגית במקצועה. היא חיה עם בן זוגה לחיים מזה 55 שנה. גם הוא חווה דיכאון, אבל אצלו זה מתבטא באופן שונה. הוא כועס כל הזמן, בעיקר עליה, ממעט לצאת מהבית, וחברתו קשה לה: "קשה יותר בדידות בשניים. אחד תלוי בשני."
הדיכאון הוא המחלה של המאה ה.21- הוא חוצה גילים, אוכלוסיות, עדות, מין ודתות. מחקרים מראים שקיימת עליה משמעותית בהפרעות דיכאון בקרב בני הגיל השלישי. לפחות 15% מבני הגיל הזה סובלים מתסמינים שונים של דיכאון. למה לפחות? כי רבים מהם אינם מאובחנים, או מסתירים את מחלתם, או מאמינים שהם עצובים כי הזיקנה  היא לא מקום משמח להיות בו.
אריק אריקסון, הפסיכולוג והתיאורטיקן השוויצרי הנודע, מדבר על שלבי ההתפתחות של האדם והמשימות שיש לו בכל שלב ושלב. בשלב הזיקנה האדם עוסק בהתבוננות על החיים. האדם מסתכל אחורה ושואל: "מה רציתי ומה השגתי? האם הסל שלי מלא או ריק או שהסל נפל ונשבר."? אחת התגובות להתבוננות היא הדיכאון.
איך אנחנו יודעים שאנחנו בדיכאון ולא סתם במצב רוח רע?
חשוב לזכור שרק רופא יכול לקבוע אבחון כזה או אחר. הרופאים עורכים את האבחון ראשית בשורה של שאלות ואחר כך בבדיקות פיסיות שנועדות לשלול מחלות אחרות.

לרופאים יש שאלון מובנה שנועד בדיוק לאבחון הזה. הפציינט נשאל שאלות המתייחסות לתחושות סובייקטיביות שלו, האם הוא מרגיש עצוב, מיואש, אשם, האם הוא מצליח ליהנות ולהתלהב מדברים, האם הוא סקרן, האם הוא מצליח לקבל החלטות לבדו, האם יש לו מחשבות אובדניות, האם הוא מגלה עניין בסביבה, האם יש לו התפרצויות זעם, האם חל שינוי בתיאבון, בשינה, האם איבד את ביטחונו העצמי,האם אינו מרוצה מדימוי הגוף שלו, ועוד ועוד.
חשוב לזכור שדיכאון יכול להיות סימפטום למחלה גופנית, אבל הוא גם יכול לגרום למחלות אם אינו מטופל. דיאגנוזה של דיכאון אינה דבר פשוט, וחשוב להיוועץ בבעל מקצוע טוב. לעיתים ניתן לבלבל בין תהליך נורמאלי של הזדקנות לבין דיכאון. שושנה (שם בדוי) היא ניצולת שואה בת 84 ומאובחנת כסובלת מדיכאון. בכל פעם שהיא מרגישה שהיא שוקעת בתוך האבל הלא נגמר על האובדנים הקשים שחוותה, היא מתחילה לנקות ולהבריק את הבית. שושנה אומרת למטפלת שלה: "את יכולה לקרוא לזה בריחה, אבל זה מה שעוזר לי לא לשקוע".
" נורית (שם בדוי) היא אקדמאית בת 75 הנשואה ליואב (שם בדוי) בן ,80 איש אקדמיה, פרופסור בעל שם עולמי. היא מספרת לי על הקושי הגדול כשאחד מבני הזוג חולה: "אורח החיים הזוגי שלנו," אומרת נורית, "תמיד התאפיין בכך שעשיתי הכול לבד. בניתי לי חיים עצמאיים: חוגים, חברים, טיולים בחו"ל. כשיואב חלה לפני 5 שנים, השגרה לא השתנתה בגלל שההפנמה וההבנה של חומרת הבעיה לא הגיעה מיד. היו הרבה התעצבנויות על פעולות לא צפויות. היום יש כעס והרבה הרבה עצב. קשה לראות בן זוג שוקע. קשה להשלים שאדם כל כך אינטליגנטי ובעל ידע כבה ודועך. היום כשאני נוסעת אני חייבת לדאוג שהוא לא יישאר לבד ולדאוג לכל הפרטים הקטנים."
אורנה לוטן אשכנזי היא מטפלת עתירת ניסיון בבני הגיל השלישי ומשפחותיהם. היא מדברת על חשיבותה של האבחנה. "הדיכאון נלווה ללא מעט מחלות של גיל הזיקנה, וחשוב לעשות את האבחנה הנכונה על ידי איש מקצוע כדי לגזור מכך את הטיפול המתאים. יש דיכאון שנובע מבעיה אורגנית, כמו חוסר בוויטמין ,B12 או מתת פעילות בלוטת התריס, מחלה פיזיולוגית לא מאובחנת, או כאבים מתמשכים. יש גם תרופות מסוימות הגורמות לדיכאון. כמו כן הדיכאון מלווה בדרך כלל בירידה בריכוז ובזיכרון. זוהי תופעה שקיימת גם במחלת האלצהיימר. לכן חשוב לעשות את האבחנה בין שניהם".
מהם הקשיים בדרך לאבחון?
אבחון הדיכאון נעשה על ידי רופא או פסיכיאטר. "הרבה פעמים לאדם עצמו קשה לראות את השינוי אצלו," אומרת לוטן אשכנזי, "קשה לנו להבחין שמתרחש אצלנו שינוי, במיוחד כשהשינוי אינו לטובה." מי שמבחין ראשון בשינויים הוא בדרך כלל בן משפחה: בן זוג, ילדים, אח, אחות או חברים קרובים. הבת אז אומרת: "אני חושבת שאימא שלי בדיכאון, אבל אין לי דרך להוציא או ה מהבית, ללכת לבית קפה או למועדון. אימא לא מוכנה לשמוע שיש לה דיכאון ושהיא זקוקה לעזרה." "חשוב ביותר," מדגישה לוטן אשכנזי, "לבחור טון ופנייה נכונה שתניב פירות, ותגדיל את הסיכוי לשיתוף פעולה. כך, למשל, פנייה ישירה לאדם בשאלה: "מה קורה לך, משהו עובר עליך"? מביאה לתשובה: "אני לא יודע על מה אתה מדבר".פנייה מאשימה וביקורתית: "את כבר לא כמו שהיית פעם. את לא עושה כלום עם עצמך" תביא להתנגדות והכחשה. לעומת זאת גישה תומכת תזמין שיתוף פעולה: "אני רואה שיש שינוי  בהתנהגות  שלך.  אני  חושבת  שאפשר  לעשות משהו שיהיה לך יותר טוב."

אילו דברים יכולים להקל על הדיכאון?
לתרופות  יש  השפעה  נהדרת  בהקטנת  תסמיני  הדיכאון, וכך גם חברה, עניין, פעילות גופנית, תזונה, תחושת ערך משמעות, פעילות פנאי, התנדבות.

מחקרים  מראים שהטיפול הטוב ביותר למצבים של דיכאון הוא שילוב של תרופה ופסיכותרפיה.
דבורה  מספרת  שהיא  לקחה  מאמנת  אישית  (קוצ'רית.)
"היא מכריחה אותי לצאת החוצה. היא מראה לי את החיים, את הציפורים את הירוק של העצים. פעם בשבוע אנחנו הולכות ומשוחחות. היא מדברת  ִאתי על תזונה נכונה וגם על פילוסופית חיים, ומלמדת אותי תרגילי יוגה ונשימות שעוזרות לי בשינה. בזכותה אני חוזרת לפעילויות שלי."
במי את מטפלת, אורנה?
"התפישה היא שהאדם הקשיש הוא חלק ממערכת משפחתית קהילתית   ולכן  כל  אחת  מהחוליות  זקוקה  למענה  לצורך הספציפי שלה. אני מטפלת גם בבני המשפחה, בבני זוג, בילדים,ביחד ולחוד. הטיפול הוא מגוון וכך גם המיקום של הטיפול. למשל: הופנה אליי לטיפול אלמן בן 94 ע"י בנו, בעקבות בדידות, דיכאון וחוסר יכולת פיזית לצאת מהבית. הטיפול נערך בבית המטופל. מידי שבוע היינו קוראים ביחד את הספר של לאה נאור'בואי אימא,' וכשגמרנו את הספר חזרנו עליו על פי בקשתו." לאישה בת ,87 המתקשה להתמודד עם מחלת האלצהיימר של בעלה והבדידות הקשה שהיא חווה בגלל קשיי ניידות, הותאמה פגישה  טיפולית  חד-שבועית  בבית  קפה  בפארק "כששתינו יחד משקיפות על הנוף."

האם יש מסר אופטימי?
"דיכאון," אומרת לוטן אשכנזי, "הוא לא סוף העולם. אפשר לצאת מזה, ואם לא לצאת לגמרי אפשר לפחות ללמוד לחיות עם זה בשלום. אפשר לשלוט בדיכאון, לטפל בו ולחזור ולמצוא טעם ומשמעות בחיים. ההמלצה היא לא להיות לבד עם הדיכאון. התייעצו עם רופא ואיש מקצוע. שתפו בני משפחה וחברים. צאו מהבית ועסקו בפעילות, ואם קשה להיות יוזם וקשה לבצע תכניות, בקשו עזרה מאנשים משמעותיים לכם." נורית (שם בדוי) החיה עם בן זוגה החולה, מספרת מאין היא  שואבת את הכוחות: "יש לי הרבה 'ממתקים' בסביבה: משפחה, ילדיי, נכדים וחברים. אני מקבלת מהם המון."

דבורה (שם בדוי) מרחיקה לכת ואומרת: "הדיכאון משרת   אותי. הוא מכניס אותי להתבוננות אל עצמי. דרכו אני מכירה את האמת שלי, ומגלה את המסכות שהלבשתי עליי במהלך השנים. הוא עוזר לי לקבל את עצמי, לנסות לשנות את מה שאפשר ולחיות עם מה שאי אפשר."
הטיפ החשוב ביותר מופנה לילדים: אל תפקירו את ההורים לעת זיקנה. הבדידות מכרסמת בבריאות הפיסית והנפשית, ואילו חברה יש בכוחה לרפא הרבה חוליים. הזמן הרי אינו עומד במקום, ועוד רגע קט גם אתם תהיו שם במקומם, מייחלים לביקור של הבן/הבת והנכדים

לקריאת המגזין > כאן בקישור ⇓
איזה דיכאון – ראיון עם אורנה לוטן אשכנזי 

אני לרשותכם.

ניתן ליצור קשר אורנה- 0548-171729

שלכם אורנה לגיל הזהב > https://seniorsorline.com/

gtag('config', 'AW-942357464');