ט"ו באב – זוגיות בימי דמנציה

כותב לי "בן של": אורנה שלום. אחותי ואני חושבים שאמא שלנו (בת 79) יורדת מהפסים, הרבה יותר מאשר אבא (81), שאובחן כחולה באלצהיימר לפני כשנתיים. היא איבדה לגמרי את הסבלנות אליו. צועקת ומתפרצת, כשהוא חוזר על השאלות שלו. ממש מתחרפנת כשהוא מבולבל. היא בוכה הרבה ואומרת שהיא כבר לא יכולה יותר. אנחנו מודאגים כי היא ירדה במשקל, לא ישנה טוב ובכלל- נורא עצוב לנו לראות את ההורים שלנו שהיו זוג אוהב וקשור, "מאבדים את זה". מה עושים?
תשובה  :
נושא הזוגיות במבחן ההזדקנות הוא באמת טעון ומורכב. בוודאי לא ל"ילדים של" שרואים איך ההתדרדרות והשינויים אצל ההורים משפיעים אחד על השני ועל הקשר ביניהם.
אמא שלכם חווה עכשיו משבר, לא פחות (ואולי יותר) כמו אבא. היא נמצאת עם אבא רוב הזמן, רואה את השינויים והירידה בזיכרון, בהבנה, וביכולת שלו. לעיתים קרובות עולה חוויה של חוסר אונים, חרדה, בדידות, אשמה, בושה, כעס, דחיה ועוד שמייצרים שחיקה הולכת וגוברת.
דברים שהיא רואה משם  אתם לא רואים מכאן
אמא שלכם זקוקה לעזרה- ייתכן שתמיכה נפשית- רגשית (שיחות, קבוצת תמיכה) אולי עזרה תרופתית, אולי פעילות שתיתן לה טעם וסיפוק. ואולי- שילוב של כל אלה. נכון, לא תמיד קל להורים לשתף באינטימיות את הילדים שלהם, מסיבות שונות (לא רוצים להעמיס, מתביישים ברגשות לא נעימים של עצמם, או באובדן השליטה על התנהגותם וגם- יחסים בין ההורים לילדיהם, לעיתים קרובות מורכבים ועם מטענים).

אני מציעה שתדברו עם אמכם. תשתדלו להעביר לה את הידיעה שאתם לא שופטים אותה אלא דואגים לה ומבינים שהיא נמצאת במצוקה. שאתם בעצמכם לא יודעים את עומק הקשיים  –  כי אתם לא נמצאים עם אבא כמוה   , שאתם רואים שקשה לה- ורוצים להקל.
ותשאלו מה יעזור לה   ?
מה שחשוב זה לעזור לה להבין שהיא עצמה חווה משבר, ולנסות לעודד אותה להסכים להיעזר.

אני לרשותכם,

חג אהבה שמח- אורנה

להצטרפות לקבוצת ווצאפ: https://chat.whatsapp.com/EoNAC9vX3fIJmOnzDxdj2q

שלכם אורנה לגיל הזהב > https://seniorsorline.com/

 

gtag('config', 'AW-942357464');