סיפור חייו של אבי גיורא אשכנזי ז"ל

משרד הביטחון

ועמותת הצנחנים

בן נוח ובת עמי, ממייסדי קיבוץ ניר דוד (תל עמל). נולד אור ליום ח' באלול תרצ"ו (25.8.1936)בקיבוץ; מצד אמו – דור רביעי בארץ והוא הבן הבכור של הקיבוץ. סיים את לימודיו בבית הספר בניר דוד, במוסד החינוכי "גלבוע" (שהוא בית הספר התיכון האיזורי). היה מדריך בתנועת "השומר הצעיר". בצעירותו חי על שפת הנחל והצטיין בשחייה והפיח רוח ספורט בנוער. אהב ללמוד ולהוסיף דעת בשטחים שונים כגון: כלכלה, פוליטיקה וספרות. כאשר סיים את לימודיו התיכוניים פנה לקורס הגבוה לחקלאות ברחובות כיון שהיתה לו עין מסתכלת בטבע. צמא דעת היה, על כן הקים לו ספרייה בביתו מתוך מאמצים אבל בעונג רב. בעל אוהב היה ואב למופת וילדיו גודלו ברוחו. לא יהיר היה ולא אהב להעמיד פנים; הליכותיו עם הבריות היו נעימות ודיבורו היה מתובל בהומור דק ועדין. בנובמבר 1955 גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים. השתתף בפעולות התגמול בחוסאן, בג'רנדל, ברהווה ובקלקיליה. גם במבצע סיני לא נפקד מקומו משורת הצנחנים. בעת שירותו הממושך (גם בשירות הסדיר וגם במילואים) הגיע לדרגת סרן ושימש בתפקיד של מפקד פלוגה. תמיד הצליח ליצור רגש של שותפות בינו לבין חייליו ובאופן כזה השפיע על כולם כאחד. הוא אמנם לא גילה התלהבות יתירה למלחמה אבל הוא לא התייחס אליה בקלות ראש. יש לתת הכל, הוא סבר, וזה הדבר שהביא את אנשיו לעשייה ולהליכה אחריו. אחרי השתלמותו בפקולטה לחקלאות ברחובות, שבלימודיה הצטיין, הומלץ על צאתו לחוץ לארץ לשם השתלמות נוספת. אך לאחר מכן שב לקיבוץ וחבריו נהרו אליו לשמוע עצה מפיו ועידוד בעת משבר, כי חבר טוב היה, מסור ומוכן להיטיב עם רעיו. ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל. במלחמה זו השתתף בקרבות על שחרור ירושלים והיה מפקד הפלוגה שהסתערה על גבעת אוגוסטה ויקטוריה. ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), כשהוא רץ בראש אנשיו וקורא "אחרי"! פגע בו כדור אויב ונפל. הניח אשה ושני ילדים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בניר דויד. דרגתו הועלתה לרב סרן. ב"שלושים" לנפלו הוציא קיבוצו דפים לזכרו. כן נכלל בין ה53" מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי במלחמת ששת הימים. גם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון. במלאת שנה לנפלו הוציא קיבוצו חוברת על שמו ולזכרו. שמו מוזכר ב"ירושלים לנצח" לאלי לנדאו, ובספר "המלחמה על ירושלים", למשה נתן, ועוד. חלק מעזבונו הובא ב"גוילי אש", כרך ד' הוא ילקוט עזבון הבנים שנפלו במערכות ישראל. פרשת חייו ומותו הובאה בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכתו של יהודה האזרחי. (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)